חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

החלטה בתיק בש"ם 10154/04

: | גרסת הדפסה
בש"ם
בית המשפט העליון בירושלים
10154-04
28.11.2004
בפני :
אליעזר ריבלין

- נגד -
:
דר' הרצל דר
 :
לשכת עורכי הדין בישראל -הועד המרכזי
החלטה

           ד"ר הרצל דר (להלן: המערער), ביקש להאריך את המועד להגשת בקשה לדיון נוסף בעל"ע 1421/04 ד"ר הרצל דר נ' לשכת עורכי הדין של מדינת ישראל - הוועד המרכזי (טרם פורסם). כבוד הרשם עודד שחם דחה את הבקשה, בעיקר מן הטעם שהטעות שבדין - לה טוען המערער - אינה טעות בלתי נמנעת באופן סביר בנסיבות העניין. בנוסף, הוסיף הרשם בהחלטתו כי יש לזקוף לחובת המערער את האיחור הממושך בהגשת הבקשה, בפרט לאור אמת המידה המחמירה, הננקטת ברגיל, בבקשת ארכה בהליך מן הסוג שבנדון. כמו כן, סבור היה הרשם, כי "מעיון בפסק הדין נשוא הבקשה שבפניי עולה כי בכל מקרה, סיכוייה של בקשה לדיון נוסף במקרה זה אינם ממשיים במידה העשויה להצדיק את הארכה המבוקשת".

           עיינתי בבקשה ולא מצאתי עילה להתערב בשיקול דעתו של כבוד הרשם.  המועד הקבוע על-פי דין לצורך הגשת העתירה לדיון נוסף, הנו קצר - 15 ימים (תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, תשמ"ד-1984). כן, ראשיתו של המועד אינה עם המצאת פסק הדין, אלא עם נתינתו. זאת ועוד: הארכת המועד להגשת עתירה לדיון נוסף מלווה בדרישה לטעמים מיוחדים, אשר נתפרשה בפסיקה באורח קפדני, על רקע הצורך בהבטחת סופיות פסקי דין נשוא העתירות לדיון נוסף (ראו המ' 589/68 האניה אנטוריה נ' פיירמנס פנד חברה לביטוח בע"מ, פ"ד כב(3) 699; דנ"א 7709/01 נ.ס.נ.ר. ייצור ושווק בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2002(2), 1662).

           הטעם היחיד, שהועלה על-ידי המערער להארכת המועד, הוא טעותו בדין, בסברו, כי ימי הפגרה אינם באים במניין הימים להגשת הבקשה לדיון נוסף. נפסק זה מכבר כי אין לשלול, בכל מקרה, מתן אורכה בשל טעות שבדין, וכי מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת מועד (ראו רע"א 9073/01 יהודית פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות,  תק-על 2002(1), 746). ואולם, במקרה זה, משך הזמן הארוך, שחלף מהמועד בו היה על המערער להגיש את עתירתו, מהווה, כשלעצמו, פגיעה באינטרס הציבור והצד שכנגד לסופיות הדיון ויעילותו, בפרט ככל שמדובר בהליך הייחודי של הגשת בקשה לדיון נוסף. אכן, בנסיבות מקרה זה, לא מצאתי, כי טעותו של המערער לגבי הדין החל בעתירות מן הסוג שבנדון, היא טעות סבירה.

           אשר-על-כן, דין הערעור להידחות. משלא נתבקשה תשובה - אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ט"ו בכסלו התשס"ה (28.11.04).

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:

לרכישה הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>